החלטה בתיק בר"ע 546/05

1.         בפני בקשת רשות לערער על החלטת בימ"ש השלום באילת [כב' השופטת ד. בלטמן] בה קיבלה את בקשת המשיב [בל"ל] להעברת מקום השיפוט בתובענה לבימ"ש השלום בתל- אביב, וזאת לאור תניית השיפוט שבהסכם נשוא התובענה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן, החלטתי לדון בבקשה כבערעור כאילו ניתנה הרשות לערער.

2.         ואלה פרטי הדברים הצריכים לעניין בקשה זו.

ביום 18.10.04 הגישה המבקשת [קטינה באמצעות הוריה] תביעה לביהמ"ש לתביעות קטנות באילת ובה תבעה את המשיב [להלן: "הבנק"] לתשלום 17,800 ש"ח.

תמצית התביעה הינה כי ב-11.11.98 נכרת הסכם בין התובעת לבין הבנק ובו רכשה התובעת מהבנק דירה באילת.

לטענתה, על אף התחייבות הבנק לשלם את כל המיסים וההיטלים החלים על הדירה עד ליום מכירתה - הוא לא עשה כן ותובעת היא ממנו את אותם הסכומים.

הבנק הגיש כתב הגנה וכרך לה הודעת צד ג' כנגד עירית אילת לעניין ההיטלים נשוא התביעה.

ביום 21.12.04 החליט ביהמ"ש לתביעות קטנות באילת על העברת הדיון בתובענה לבימ"ש השלום באילת, וסמוך לאחר מכן ביום 3.1.05 פנה הבנק בבקשה לבימ"ש השלום באילת להעביר מקום הדיון לבימ"ש השלום בת"א, זאת הואיל ובסעיף 13 להסכם נשוא השיפוט מצויה תניית שיפוט לפיה: "מוסכם בזה כי תובענות הכרוכות בהסכם זה ו/או הנובעות הימנו, תוגשנה אך ורק לבית המשפט בעל הסמכות העניינית אשר מקום מושבו בתל-אביב".

ביום 8.2.05 החליט בימ"ש קמא להיעתר לאותה בקשה והורה על העברת הדיון לבימ"ש השלום בת"א שכן:

"תניות שיפוט בהסכם ודאי מחייבות את הצדדים לו וביהמ"ש אליו הוגשה תביעה בניגוד לתניית שיפוט אינו שוקל, כרגיל, את שיקול הנוחות... שלא פורטו כראוי בענייננו".

עוד הוסיף בימ"ש קמא בהחלטתו כי סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, אינו חל לעניין זה, שכן ההעברה הראשונה של התובענה מבימ"ש לתביעות קטנות לבימ"ש השלום לא נעשתה בשל העדר סמכות - עניינית או מקומית - של ביהמ"ש לתביעות קטנות, אלא מכח הסמכות הנתונה לביהמ"ש לתביעות קטנות עפ"י סעיף 60 (ג) לאותו החוק.

3.         אין ספק כי מירב הזיקות בתובענה דנן מצויות בעיר אילת. שם נמצאת הדירה נשוא ההסכם, שם נמצאת עירית אילת שהיטליה ביחס לאותה הדירה הם נשוא התובענה ושם גרה התובעת-הקטינה.

מתוך עיון בכתבי הטענות של שלושת הצדדים לתובענה, סביר מאד להניח כי גם העדים והראיות - רובם ככולם - נמצאים הם בעיר אילת.

אין גם חולק כי שונים הם מבחני הזיקות והטורח שעה שבוחנים אותם במרחק הרב שבין אילת לתל-אביב, לעומת מקרים אחרים בהם ההשוואה היא בין ירושלים לת"א או ת"א לחיפה.

וגם זאת, מן המפורסמות הוא שהנתבע - בנק לאומי לישראל בע"מ - מקיים פעילות ומנהל סניפים בעיר אילת.

4.         אכן, העברת הדיון בראשונה מבימ"ש לתביעות קטנות לבימ"ש השלום לא נעשתה מאותן הסיבות הנקובות בסעיף 79 (ב) לחוק - לאמור, חוסר סמכות עניינית או מקומית.

ברם, העובדה שהדיון בתובענה זו הועבר כבר פעם אחת עפ"י החלטת ביהמ"ש לתביעות קטנות לבימ"ש השלום, וההעברה נשוא בקשה זו הינה השנייה במספר - גם היא יש בה להוסיף לחריגותו של מקרה זה.

לאמור, בימ"ש קמא לא היה "מנוע" מלצוות על העברה נוספת של הדיון מכח סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט, אולם ראוי היה כי עובדת "ההעברה הראשונה" תילקח על ידו במכלול שיקוליו.

5.         הצטברות כל הנתונים דלעיל - לאמור, הזיקות שכל כולן אילתיות, המרחק הרב שבין